אורח ברוך הבא

לקבלת מידע על מבצעים, הנחות, ספרים חדשים ועוד

תולדות חייו של המקובל רבי יהודה אשלג - בעל הסולם

בה' בתשרי תרמ"ו (1886) נולד בוורשא, רבינו הקדוש רבי יהודה ליב הלוי אשלג זצ"ל המכונה "בעל הסולם". בגיל ארבע עשרה כבר ידע ושלט בכל הש"ס על בוריו עם מפרשים, לאחמ"כ בגיל שבע עשרה קיבל בעל הסולם סמיכה לרבנות, ע"י גדולי הרבנים של וורשא. לאחר חתונתו נעשה תלמיד מובהק אצל נכדי "היהודי הקדוש" האדמורי"ם מקאלושין ופרוסוב זצ"ל. בעל הסולם גם היה תלמיד מובהק של האדמו"ר רבי יששכר דב רוקח מבלז זצ"ל. הוא התייגע למעלה מן הכח האנושי בעבודת השי"ת ובלימוד חכמת הנסתר, עד שהתגלה אליו בוורשא נסתר אחד, אשר פתח לו את הדרך להשיג במראות השמים את העולמות העליונים הנזכרים בחכמת הקבלה, ומאז הלך בעל הסולם הלוך וגדול בחכמת הקבלה, עד שנעשה יחיד בדורו. נביא כאן מכתב שכתב בעל הסולם לבן משפחתו אודות אותו אדם נסתר שהתגלה אליו: 
" אספר לו העקרים שקרו עימדי מתחילת העסק עד הסוף, ושבסיבתם זכיתי בהחכמה ברוב רחמיו ית': בי"ב ימים לחודש מרחשון בששי בשבת בבוקר בא אלי איש אחד, נתגלה לי שהוא חכם גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות, ותיכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו וטעמתי כי חכמת אלקים בקרבו, וכל דבריו בהפלגה גדולה בהתפארות עצמית. עכ"ז האמנתי מאד בכל קומתי וחושי. והבטיח לי לגלות לי חכמת האמת בכל מילואו, ועסקתי עמו כמו ג'' חדשים בכל לילה אחר חצות בביתו. ורוב העסק היה בדרכי הקדושה והטהרה. אמנם בכל פעם הפצרתי אותו לגלות לי איזה סוד מחכמת הקבלה, והתחיל לומר ראשי דברים, ושוב פעם לא השלים לי. והיה לי בזה געגועים עזים כמובן. עד שפעם אחת אחר הפצרה גדולה השלים לי סוד אחד, והיתה שמחתי עד אין קץ. ומיני אז התחלתי לקנות בעצמי מעט ישות, וכאשר נתרבתה הישות שלי כן נתרחק ממני מורי הקדוש, וגם בזה לא הרגשתי. ונמשך זה כמו שלושה חודשים, עד שבימים אחרונים לא מצאתי אותו בביתו כלל, בקשתיו ולא מצאתיו. אז הרגשתי שבאמת נתרחק ממני, ונצטערתי מאוד, והתחלתי להטיב דרכי. ובתשעה לחודש ניסן בבוקר מצאתי אותו, ופייסתי אותו הרבה על הדבר, ואז שוב נתפייס כמקודם ממש, וגילה לי סוד גדול וכולל במקוה שנמדד ונמצא חסר, ושמחתי עלתה למעלה ראש כמובן. אמנם ראיתיו כמו מתחלש, ואני לא יצאתי עוד מביתו, ולמחרת בעשרה בניסן שנת עטר"ת לפ"ק שבק חיים לכל עלמא, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אכי"ר. וגודל צערי אין להעלות על הכתב, כי לבי היה מלא תקוה לזכות בחכמה ודעת כחד מן קמיא.והנה נשארתי בעירום ובחוסר כל, ואפילו מה שקבלתי ממנו נשכח לשעתו מחמת הצער הרב. ומיני אז והלאה דלו עיני למרום בגעגועין וכסופין עד אין קץ, לא נתתי דמי לי אף רגע אחד ביום, עד שמצאתי חן בעיני קוני וצורי יתברך ויתעלה, וזכות מורי הקדוש ז"ל ותורתו עמדה לי, ונפתח לבי בחכמה העליונה הלוך ורב כמעיין נובע. גם נזכרתי בחמלת השי"ת כל הסודות שקיבלתי ממורי ז"ל. ברוך ה' שהחייני וקיימני. ומה אוכל עני כמוני להודות לו יתברך, וגם מתחילה ידע יתברך את עניי שאין לי שכל ובינה אפילו להודות ולהלל בשביל טובותיו העצומים, אמנם מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. ומורי הקדוש הנזכר היה מתפרנס ממסחרים גדולים והיה מפורסם בכל העיר לסוחר נאמן, אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה, ולא נתן לי רשות לגלות שמו". 
 בשנת תרפ"א (1921) אמר רבינו בעל הסולם לאשתו הרבנית, שחייבים הם לעלות לארץ ישראל, באשר גמר את תיקון נפשו לגמרי, ואם לא יעלו לארץ ישראל, אין לו עוד מה לחפש בעוה"ז ועליו להסתלק מן העולם. הם ארזו בבהילות את חפציהם, ומרוב חפזון השאירו כמה מילדיהם בוורשא,והילדים הצטרפו אליהם אח"כ. בתקופה הראשונה כאשר התיישב בעל הסולם ברובע היהודי שבעיר העתיקה, ניסה להסתיר את זהותו, וניסה להתפרנס ממישלוחי יד שונים, אולם יהודים שהגיעו מפולין הכירוהו כדיין וכמורה צדק, ע"כ לא הצליח להסתיר את זהותו. ובמהרה נתגלתה גדלותו, וידיעתו הכבירה בכל מקצועות התורה, ועל כולם ידיעתו המבהילה בחכמת הקבלה.

 רבינו הקדוש בעל הסולם שמע שיש בירושלים ישיבה של מקובלים, אשר היתה קרויה ישיבת "בית-אל", וסקרנותו והתענינותו בהם היתה גדולה, אולם עד מהרה התאכזב בעל הסולם קשות, כי ראה שהם אינם מתיחסים אל כתבי האר"י הקדוש, כאל כתבים עיוניים עמוקים, שיש לומדם באופן רציני עיוני, אלא גורסים את הכתוב בהם, ובספר הזהר הקדוש, ללא הבנה כלל. וכשבא עימהם בדברים התברר לו שאין הם מאמינים כלל, שהענינים הכתובים בספרי האר"י ובזהר, יש בהם תוכן עיוני עמוק, וסדר נפלא, וחוקיות עקרונית, אלא סבורים שאפילו האר"י הקדוש לא הבין בהם מאומה, רק קיבל אותם מאליהו הנביא ללא שום התיחסות אינטלקטואלית מצידו, אלא כדוור המקבל מכתב ומעבירו לתעודתו. וכששמע דברים אלו מפיהם, כעס בעל הסולם מאד, והחליט לפרסם את ידיעותיו ואת חכמתו אשר קיבל מן השמים בפומבי, למען יראו שחכמת הקבלה היא חכמה אמיתית, ולא סתם גיבובי מילים ח"ו. כמובן אשר אחר שהוכיח להם את שקריותם, החלו לעורר התנגדות כלפיו, אולם הוא לא נרתע כהוא זה, ולא חשש מפניהם, כי האמת בלבד היתה נר לרגליו. וכך כתב בעל הסולם לתלמיד: 
כתוב: "שפת אמת תיכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר", כי לסוף אנשי האמת המה המנצחים. וכו'.. אין בעלי הלשון יכולים להזיק אלא לבני מינם, ונמצא הסער על ראש רשעים יחול, והאמת חי וקים, אינו נחלש מכל מיני השקרים, אלא עוד מתחזקת על ידיהם, כמו שדה זרועה המתחזקת ע"י זבל ואשפות, שזורקים אותם, וברכת השדה פרה ורבה על ידיהם ברצות השי"ת. 
עוד כתב למען הרגיע את התלמיד:
ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו וכו' והנה ברצון עליון יתברך, זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות". 
חבורה של תלמידים בני עליה התכנסה סביב בעל הסולם זצוק"ל. הם הגיעו אליו במסירות נפש בכל יום בשעה אחת אחר חצות, ולמדו עד אור הבוקר. הבולטים שבתלמידיו: בנו כ"ק אדמו"ר רבי ברוך שלום אשלג. גיסו: הרב יהודה הרש ברנדויין. הרב משה יאיר ווינשטוק. הרב דוד מינצברג. הרב משה ברוך למברגר, הרב יצחק אגסי. זכר צדיקים לברכה. לאחר זמן נתמנה רבינו בעל הסולם כרבה של שכונת "גבעת שאול" במערב ירושלים, ותלמידיו המסורים היו צועדים לילה לילה מרחק שעה הליכה מהרובע היהודי ועד גבעת שאול.
בשנת תרפ"ו (1926) נסע רבינו בעל הסולם ללונדון, ושם כתב את פרי עטו הראשון -הפירושים "פנים מאירות" ו "פנים מסבירות" על הספר "עץ חיים" של האר"י הקדוש. הוא ישב שם במשך כשנה וחצי ולא יצא את ביתו כלל, ובמשך כל אותו הזמן כתב את פירושו. היה זה חידוש גדול בעולם הקבלה, דעד אז לא נתפרסם על הספר "עץ חיים" פירוש כה שיטתי, המציג שיטה בעלת עקרונות וחוקיות נפלאים ובהירים. בשנת תרצ"ג (1933) הודפס הספר "מתן תורה" . ספר זה יצא בתחילתו בצורת חוברות הדומות לעתון, כל מאמר שבו יצא בצורת חוברת נפרדת. מלכתחילה בנה בעל הסולם כל מאמר בצורה מדעית המתאימה גם לציבור החילוני. כוונת בעל הסולם היתה להסביר בטוב טעם את ההכרח שבקבלת העבודה דלהשפיע על בסיס הדת, באופן שתתישב גם על דעתו של האדם החילוני. אבל גם האדם החרדי בעל הנטיה לאמת, יגלה בספר זה אוצרות חיים, כי כתובים בו כל יסודות הדת על דרך האמת. באותה שנה החל רבינו בעל הסולם לחבר את חיבורו הענק (בן שישה עשר חלקים ויותר מאלפיים עמודים) הכולל לכל כתבי האר"י הקדוש - "תלמוד עשר הספירות" . בחיבור זה קיבץ קטעים מכל כתבי האר"י, לא לפי סדר או זמן כתיבתם, אלא לפי סדר השתלשלות המצבים הרוחניים בדרך סיבה ומסובב: 
א) עולם אדם קדמון המרומז בקוצו של יו"ד דשם הוי"ה.
ב) עולם האצילות המרומז ביו"ד דשם הוי"ה.
ג) עולם הבריאה המרומז בה' ראשונה דשם הוי"ה.
ד) עולם היצירה המרומז בו' דשם הוי"ה.
ה) עולם העשיה המרומז בה' אחרונה דשם הוי"ה. 
ע"י ספר זה למעשה נפתחה חכמת הקבלה באופן מדהים בפני הציבור, כי ניתנה ההזדמנות לכל אדם להתרומם לגבהי המדרגות דהתגלות האלוקות, מה שלא היה עד אז, כי עד גילוי זה היו שערי החכמה סגורים ומסוגרים, ולא היתה אפשרות לכל אדם להשכיל ולהתבונן בענינים הללו, כי היו סתומים מאד, וטעמם לא היה ניכר מתוכם, אבל ע"י גילוי עצום זה מן השמים, יכול כל אדם לקנות את החכמה על כל שלביה, ממש כפי שיש אפשרות לכל אדם לשחות בים התלמוד על כל סוגיותיו, או להתעמק בכל נושא מדעי כלשהו.
בשנת תש"ג (1943) החל בעל הסולם בחיבורו הענק: פירוש "הסולם" על ספר הזוהר הקדוש. הוא הקדיש את כל יומו לכתיבת פירוש זה, וכתב מעל שמונה עשרה שעות ביממה. הוא אמר אז, שע"י הפירוש הזה יוכלו ללמוד את הזהר כפי שלומדים חומש עם רש"י. עוד אמר - שמאה וחמישים שנה לאחר חיבור פירוש "הסולם" ילמדוהו ילדים בתלמודי תורה. וכך כתב אודות ביאורו זה:
" וקראתי הביאור בשם "הסולם", להורות שתפקיד ביאורי הוא בתפקיד כל סולם, שאם יש לך עליה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא "סולם" לעלות בו, ואז כל טוב העולם בידיך. אמנם אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו, כי אם תנוח במדרגות הסולם ולא תיכנס אל העליה, אז לא תושלם כוונתך. כן הדבר בביאור שלי על הזהר, כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק, עד סופם, עוד לא נברא הביטוי לזה, אלא עשיתי על כל פנים בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם, שיוכל על ידו לעלות ולהעמיק ולהסתכל בספר הזהר
 גופו, כי רק אז תושלם כוונתי בביאורי זה".
מימון ההדפסה של פירוש "הסולם" נעשה ע"י תלמידי רבינו במסירות נפש, כי הימים היו ימים קשים, ימי השואה באירופה, ימי השילטון הבריטי בארץ ישראל, ימי מלחמת העצמאות, בימים ההם לא היה מה לאכול, ובכל זאת השיגו תלמידי רבינו כספים, ע"י
שמכרו את כל אשר להם, וע"י שלוו הלוואות ענק. בשנת תש"ו לקה רבינו בעל הסולם בשני התקפי לב קשים מאד, אבל הוא לא הרפה מעבודתו החשובה. הוא אמר אז שיסיים את עבודתו ויהי מה.
בה' באייר תש"ח (1948) כאשר הוכרז על כינונה של מדינת ישראל, באו לבשר על כך לבעל הסולם וסיפר בנו אדמו"ר הרב"ש שמעולם לא ראו על פניו איזה מבע חיצוני של התרגשות כי הסתיר הכל פנימה, אולם כאשר בישרו לו על ההכרזה ניכרה התרגשות גדולה מאד על פניו הקדושות, ואמר: "אכן הרגשתי הרגשה של יום טוב, זוהי אתחלתא דגאולתא (תחילת הגאולה), ואין ספק אשר כינונה של המדינה לא יתבטל עוד לעולם ועד".
עוד אמר בעל הסולם: ברוחניות זמן נתינה לחוד וזמן קבלה לחוד.ופירוש הדבר: אשר למרות שמצד נתינת הקב"ה, אזי יש כאן ודאי הוכחה גדולה בפועל לאהבתו אותנו, כי לאחר אלפיים שנות גלות החזירנו לארץ מכורתינו ונתנה לנו. מ"מ בכדי שאנו נקבלה לידינו הרי אנו צריכים לעמול קשה לתיקון עצמינו. א) מפני שאין עצמאות מדינית ללא עצמאות כלכלית, וזו לא תיתכן אא"כ יקבל עליו הציבור את העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך". ב) כל זמן שהרוחות הנושבות בארצינו הן רוחות של אומות העולם, הרי מן הצד הפנימי, אין כאן כלל עם ישראלי שיקבל את הארץ הזאת, אלא עם נוכרי בלבד. ואת אותו הכלל אמר גם לגבי הגילוי הגדול של פירוש "הסולם", דזוהי ודאי נתינה נפלאה מצד השי"ת, אבל עד שאנו נשכיל לקבל מתנה זו יעבור זמן, כי אנו צריכים לקדש ולטהר את עצמינו, בכדי שנהיה ראויים לגילויים הגדולים הללו.
רבינו בעל הסולם נפגש עם מנהיגי הציבור דאז, בין השאר נפגש מספר פעמים עם דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, עם ברל כצנלסון שהיה ממנהיגי תנועת העבודה, עם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק (אשר ביקש להתקבל כתלמיד אצל רבינו), עם זלמן שזר שהיה נשיא מדינת ישראל. הוא נפגש עם אותם מנהיגים כי רצה לשכנע אותם להנהיג משטר סוציאליסטי, שיהיה על בסיס חוק התורה - "ואהבת לרעך כמוך", כי סבר שאם ענין זה יהיה מסודר על פי חוקי המדינה, יקל אח"כ להעביר את כלל האומה לפסים אמיתיים של אהבת הבורא ג"כ. אולם מאמציו אלו לא נשאו פרי, ואמר כי עדיין אין הזמן מתאים ובשל לכך.
בשנת תשי"ג (1953) סיים רבינו את כתיבת פירוש "הסולם" על הזהר הקדוש, החיבור תפס עשרים ואחד ספרים. השמחה היתה רבה וגדולה, אין לשער ואין לתאר. רבינו ערך אז סעודת הודיה במירון, ובא נשא נאום חוצב להבות אש, ובו אמר חד משמעית, אשר הגילוי הגדול של ספר הזהר מורה על כך שאנו בדורו של מלך המשיח, וע"י ספר הזהר, יוכל עם ישראל להכין את עצמו כראוי לגאולה השלימה ולביאת המשיח.
לאחר מכן החל מצבו הבריאותי  של בעל הסולם להתדרדר יותר ויותר, הוא הרגיש שהגיע זמנו להאסף אל אבותיו, וע"כ ערך נסיעה אחרונה לצפת ומירון, ושם ערך סעודה גדולה. אף אחד מתלמידיו לא הבין שזוהי למעשה סעודת הפרידה שלו מהם. ביום פטירתו, יום הכיפורים שנת תשט"ו (1955), ציוה בעל הסולם הקדים את התפילה בשעתיים, וכשהגיע שליח הציבור למילים "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי", יצאה נשמו הקדושה והטהורה ודבקה בכור מחצבתה, בהיותו בן שישים ותשע בלבד.
 (מתוך שיחה של רבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א).