אורח ברוך הבא

לקבלת מידע על מבצעים, הנחות, ספרים חדשים ועוד

והיה עקב תשמעון

"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה"-רש"י מביא: "אם מצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמרו", אזי "ושמר השי”ת אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". הפירוש המקובל הוא כי אם האדם שומר את המצוות הקלות, הרי שהוא יקבל את שכרו מן השמים - "ואהבך, וברכך, והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך, ברוך תהיה מכל העמים" וכו'. אם האדם שומר רק את המצוות החמורות, ואילו בקלות הוא מזלזל, אזי השי”ת לא ישלם לו את שכרו. אבל אם הוא שומר את כל המצוות כולן, הקלות והחמורות, הרי שהשי”ת ישלם לו.

הרבי הברכת שלום זצ"ל שאל- מה נקרא "מצוות שאדם דש בעקביו"? אין כאן מצוות קטנות או גדולות. מי יודע מה ההבדל, מה זו מצווה גדולה ומה זו מצווה קטנה? הלא כתוב שאדם לא יכול לדעת זאת? הוא פירש שלא מדובר במצוות מסוימות אלא מדובר בשני אופנים של קיום המצוות. ישנו קיום מצוות "בתוך הדעת", שהן נעשות על מנת לקבל שכר בעוה"ז או בעוה"ב. מצוות כאלה נעשות בתוך הדעת ולא משנה אם אלה מצוות מדרבנן או מדאוריתא. מצוות כאלה האדם לא דש בעקביו. כל מצווה שהוא עושה, אם היא נעשית כדי לקבל שכר, הרי שהיא נחשבת למצווה חמורה בעיני גופו. אבל אם הוא מקיים את המצווות כדי להגיע לאהבת חברים, אזי כל המצוות כולן נקראות כבר מצוות קלות, מלשון קלון, שאדם מקל ראשו בחשיבותן, שאדם מבזה אותן. זו הכוונה כשנאמר - "דש בעקביו", זאת אומרת הגוף מחשיבן כאין וכאפס.

הדברים הללו רמוזים גם במקרא כשמדובר על עשו ויעקב. מה פירוש "יעקב"? י- עקב. מה ששם עשו בראשו יעקב שם בעקביו. פירושו של דבר הוא שמה שעשו מחשיב ומייקר את ערכו נחשב בעיני יעקב כלא כלום, והוא דש בזה בעקביו. מה שחשוב לעשו אינו חשוב כלל בעיני יעקב. זה ערך הפוך. אם כן, מסתבר שהתורה אומרת לנו: אם תשמרו את כל המצוות בדרך של למעלה מהדעת, נגד הגוף, אז בודאי יתגלו כל הדברים הטובים מטעם דבקות בהשי”ת. כשאדם דבק בבורא, אז מתגלים כל הדברים הטובים שהבטיח הבורא לאדם. כמובן, שלא מדובר בדברים גשמיים, אלא במה שכתוב: "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה".הברכת שלום זצ"ל פירש שהתורה לא מקיימת את מה שהבטיחה לאדם, דברים רוחניים מתוקים מדבש, ומנופת צופים, יקרים מפז וכו'. כל הגדלות והחשיבות הזאת של התורה, מתי היא מתגלה לאדם? דווקא בזמן שהוא ממית עצמו עליה. וזה עניין של עקב. אמת ועקב זה היינו הך. כלומר, כשאדם מקיים את כל המצוות כדי להגיע לאהבת חברים, לדבקות בבורא ולביטול עצמו, זה נקרא שהוא ממית את עצמו על התורה. וזה עניין של עקב.

לאחר כל ההבטחות של "ברוך תהיה מכל העמים", "והסיר ה' ממך כל חולי", כתוב: "כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני, איכה אוכל להורישם" , כלומר הבורא מבקש ממני שאני אשנה את כל המערכת שלי. אין מדובר כאן במצווה אחת או שתיים, אלא במערכת שלמה. מדובר בשינוי עצום של אורח החיים. אם כן, איך אפשר לעשות זאת? אדם מתבונן בתוך עצמו ורואה כל כך הרבה תאוות שהוא קיבל מחלל העולם. הוא רואה בתוכו את שיא השפלות והביזיון, ומתחיל לדאוג. הלא הוא כל כך מרוחק ממה שהתורה מבקשת ממנו. כיצד הוא יכול לבטל את עצמו? כיצד הוא יכול להגיע לאהבת חברים ולדבקות בבורא, הלא הוא בגדר בהמה וחיה?! "איכה אוכל.." הלא מערכת התאוות הרבה יותר חזקה מהאדם?!

בספר הזוהר מובא שהאדם מגיע למצב בו הוא מסיק מסקנה: "אין בעל הבית יכול להציל את כליו". מדובר על אדם שעובד ועובד על עצמו משך שנים והוא רק הופך להיות יותר גרוע. הזוהר מסביר זאת כך - כנראה שבעל הבית לא יכול להציל את כליו. הוא רוצה עולם מתוקן, אך לא יכול, או אולי לא רוצה. ואין שום תקווה. על זה אומרת התורה "לא תירא מהם", אל פחד. "זכור תזכור את אשר עשה השי”ת אלוקיך לפרעה ולכל מצרים". זאת אומרת, זכור את הנס שעשה השי”ת לעם ישראל במצרים כשהוציא אותם מגלות שהיתה ארוכה וקשה, שכן המצרים כישפו את עבדיהם כדי שלא יוכלו לברוח משליטתם. ובכל אופן, "המסות (הנסיונות, לפי רש"י) הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה אשר הוציאך השי”ת אלוקיך, כן יעשה השי”ת אלוקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם". כלומר אדם צריך להאמין שהבורא לא עזב אותו, והוא יכול להציל את כליו. השי”ת רוצה להציל את כליו ורוצה את האדם, אלא מה? הוא מחכה לזמן הנכון.

מה פירוש הזמן הנכון? - כמו שכתוב על בני ישראל במצרים "ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה", זאת אומרת שאדם צריך להגיע למצב שהוא בייאוש גמור, אבל הוא לא מתייאש מעזרת השי”ת, אלא הוא רק נמצא במצב של כאב הכי גדול שיכול להיות. וכאשר הוא נמצא במצב של צעקה כזאת, יש לו כלי כה גדול ואז השי”ת עוזר לו. מדוע זה כך? מפני שהשי”ת הוא שלם והוא לא מתייחס לחסרון שאינו שלם. רק כשיש חסרון מלא, שלם, אז הוא מתייחס לזה. הבורא הוא שלם ולכן אינו מתייחס לחלקי או חצאי דברים.

יעזור לנו השי"ת שניתן את כל היגיעה הרצויה, ולא נברח מן המערכה בגבור הכאב והתיסכול, רק נתפלל אל ה' בבטחון גמור לעזרתו.

מאמר מאת רבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א- תלמיד הברכת שלום צזוק"ל